<h1>רבינו אברהם מן ההר — מגילה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[מגילה י"ט ע"ב] הא כדאיתא. חרש לכתחלה הוא דלא, הא דיעבד שפיר דמי. שוטה וקטן אפילו דיעבד נמי לא. וכן הלכתא [דהא קיי"ל] הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, כדמסקינן לקמן בהדיא הלכתא כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה. ואע"ג דערבינהו ותנינהו במתניתין, אין דינם שוה כדכתבינן. ובירושלמי [פ"ב ה"ה] תני לית כאן חרש. פירוש משום שיטפא דמתניתין דתני חרש שוטה וקטן בהדי הדדי איתיה כאן, ומיהו אין דינו כדין שוטה וקטן, שהרי חרש מחויב בדבר. ומיהו לפום שיטה דגמרין חרש לכתחלה לא. ולשון הר"ם פרק א' [ה"ב], אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו, והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתו לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא ע"כ. ואם שומע מאשה יצא, דהא אשה כאיש. והכי איתא בהדיא בריש ערכין [ב' ע"ב] הכל חייבין [במגילה] הכל לאתויי נשים וכדר' יהושע וכו'. מיהו ודאי לכתחלה לא תוציא אחרים, כדאמרינן במי שמתו [ברכות כ' ע"ב] תבוא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ואמרינן פרק עומד ויושב [כ"ג ע"א] הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה או קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. ואע"פ שלא כתב דחרש לכתחלה לא, דינא הכי כדכתבינן דאגמרא דילן סמכינן.
<h2>דף ג.</h2>
[מגילה ד' ע"א] באותו הנס. שאף [על ה]נשים גזר המן להשמיד דכתיב טף ונשים, אבל עבדים [שאינם] משוחררים דלא כתיב בקרא שגזר המן עליהם לאבדם לא מיחייבי, דהא [מצות עשה שהזמן] גרמא היא ופטירי, אבל משוחררים ישראלים הם וחייבים. ומפני זה [כתב הר"ם] פרק א' [ה"א] ועבדים משוחררים. ומסתברא דלגבי נר חנוכה נמי הכי דינא, דהא דאמר רבי יהושע [בן לוי] פרק במה מדליקין [שבת כ"ג ע"א] נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס נשים דוקא קאמר, שאף הן היו באותו הנס שנושעו מצריהם, ודרך כובשי עיירות להרוג האנשים והנשים. אבל עבדים שאינם משוחררים לא, דהואיל ואינם ישראלים חוזרים לסורם ומחיים אותם. דמה להם [אם] יהיו עבדים לאלו או לאלו ואדרבה טפי ניחא להו שיהיו עבדים לגוים דלית להו עול מצות, אבל משוחררים ישראלים גמורים הם וחייבין בכל מה שישראל חייב. ומפני זה כתב הר"ם פרק ג' [ה"ד], כל שחייב בקריאת מגלה חייב בהדלקת נר חנוכה.
<h2>דף לא.</h2>
[מגילה כ"ז ע"ב] הו"ל ריבית. כלומר נהי נמי שנמכרה ולקחו כל דמי שוויה וחלה קדושתה על הדמים, שלא התנו בה תנאי זה אלא לכבוד בית הכנסת, מכל מקום הואיל והתנו כך היכי דיירי בה בלא נכיתא, ריבית היא, שהרי יכולים להחזירה לידם כשירצו. ומשום קדושה ליכא, שהרי לקחו דמי שיווייה כדכתבינן. צד אחד. עיקר זה בפרק איזהו נשך [ב"מ ס"ג ע"א]. ופירושו שאפשר שלא יהיה ריבית בדבר, שאם לא יחזירוה יהיה מכר ואין כאן ריבית. שדהו מכר. כלומר אם לא יפרעהו תוך זמן פלוני. אסור. דהוי ריבית. מותר. דצד אחד בריבית הוא, שאם יפרענו יהיה ריבית ואם לא יפרענו לא יהא ריבית. על מנת להחזיר. שאם יהיה ריבית בדבר יחזירנו לו.
<h2>דף לב.</h2>
[מגילה י' ע"א] את אלו. [עיירות שמנו] חכמים בפרק בתרא דערכין [ל"ב ע"ב] לענין בתי ערי חומה [לומר שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ואין שם יותר מתשעה].
